מהי השפעת הדיפוזיה של חמצן על כאב, בטיפול בפצעים כרוניים?

בחזרה למתחם תוכן פצעים קשיי ריפוי >>

מחברים

  1. 1. ג'ואן בואן, RN CWS
  2. 2. מרי סו אינגרסול
  3. 3. רובין קרלסון, PT CWS*

כל המחברים הם עובדי Advanced Wound Consultants, ברווין, אילינוי

*המחבר האחראי על התקשורת עם עורך כתב העת ועם קהל הקוראים

המחקר נתמך על ידי EO2 Concepts, סן אנטוניו, טקסס

נקודות מפתח

  1. הטיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן הניב הקלת כאב משמעותית מאוד בקרב רוב המטופלים עד לביקור המעקב הראשון.
  2. כל המטופלים חוו הקלת כאב לאחר טיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן.
  3. הקלת כאב אינה תלויה בסגירת הפצע: גם מטופלים שפצעיהם לא נסגרו או גדלו חוו במהלך השבוע הראשון הקלת כאב בדומה למי שפצעיהם נסגרו.
  4. מטופלים ביקשו טיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן בפצעים אחרים להקלת כאב בעקבות התנסותם בהקלת הכאב מהפצע הראשון.
  5. הטיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן פועל היטב על פצעים עם אטיולוגיה מעורבת, פצעים חוזרים ונשנים, פצעים עיקשים, פצעים שתהליך הריפוי שלהם נעצר בשלב הדלקתי ושקיים בהם חשש לזילוח (פרפוזיה) מקומי, חתכים ניתוחיים וכריתות של אצבעות הרגליים.
  6. יש לשקול את הטיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן כאפשרות להשגת הקלת כאב יעילה והפחתת הצורך במשככי כאבים.

שאלות למחשבה

  1. האם ברצונכם להפחית או למנוע את השימוש במשככי כאבים נרקוטיים בקרב המטופלים שלכם?
  2. האם הנכם מעוניינים בחלופה טבעית (חמצן) להקלת כאב למטופלים שלכם?
  3. האם יש לכם פצעים העלולים לפתח בעיות של זילוח מקומי, וניתן לבצע בהם זילוח מחדש באמצעות דיפוזיה מתמדת של חמצן?

 

תקציר

זהו מחקר חלוץ פרוספקטיבי, על טיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן, לניטור תוצאות הקלת הכאב וריפוי הפצעים במסגרת של אשפוז יום לכיבים כרוניים. דיפוזיה מתמדת של חמצן התגלתה לא רק כטיפול יעיל לריפוי פצעים, אלא גם הניבה הקלת כאב משמעותית. רוב (91%) המטופלים דיווחו על הקלת כאב ניכרת עד לביקור המעקב הראשון, ואצל רובם הכאבים נעלמו לחלוטין במהלך השבוע הראשון. כל המטופלים חוו הקלת כאב ללא קשר לשיעורי סגירת הפצעים. גילינו כי שיטת טיפול זו פועלת היטב עם מגוון רחב של פצעים, לרבות פצעים עם אטיולוגיה מעורבת, פצעים חוזרים ונשנים, פצעים עיקשים, פצעים שתהליך הריפוי שלהם נעצר בשלב הדלקתי ושקיים לגביהם חשד לזילוח מקומי, חתכים ניתוחיים וכריתות של אצבעות הרגליים. ככלל, רוב הפצעים נרפאו בתוך 4-5 שבועות. מחקר זה מעיד כי דיפוזיה מתמדת של חמצן פועלת היטב בהקלת כאבי פצעים. לאור הבעיות הקיימות כיום של שימוש יתר במשככי כאבים, והתלות המתפתחת כתוצאה משימוש במשככי כאבים חזקים וממכרים דוגמת אופיואידים, מומלץ מאוד לשקול את הטיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן כאפשרות להשגת הקלת כאב יעילה ותוצאות חיוביות של ריפוי פצעים.

מבוא ורקע

פצעים כרוניים, המוגדרים בדרך כלל כפצעים שממדיהם לא פחתו ב-50% לאחר 4-6 שבועות של טיפול14, ואשר מסתבכים לעתים קרובות בשל תחלואה משותפת לרבות נוירופתיה פריפרית, סוכרת ומחלת כלי דם היקפית. גורמי היסוד של פצעים כרוניים כוללים לעתים קרובות אי ספיקה ורידית, זילוח עורקי לקוי, סוכרת ולחצים שלא הוקלו, וכן גורמים מערכתיים תורמים כגון דיכוי חיסוני, תזונה לקויה וזיהומים. בשל העלייה באוכלוסיית הקשישים והסובלים ממשקל יתר, והשכיחות הרבה של סוכרת ואי ספיקה ורידית, כיבים ורידיים /ואו סוכרתיים בגפיים התחתונות הם הפצעים הכרוניים הנפוצים ביותר.1,2  הליך הריפוי הממושך של כיבים כרוניים גורם לנזק כלכלי ולפגיעה באיכות החיים של המטופלים הסובלים מפצעים אלו. לא רק שניהול פצעים כרוניים מהווה נטל כבד על משאבי מערכת הבריאות, גם אי היכולת לנהל פצעים אלו ביעילות עלולה להוביל למצבים קשים עוד יותר כאלח דם וכריתות איברים.3, 4

ניהול פצעים כרוניים התגלה כמצב מאתגר בשל העדר גישה למומחי טיפול בפצעים בעלי ידע מתאים, גישות טיפול מיושנות והיענות נמוכה במובהק מצד המטופלים לתכניות הטיפול.5 הגורמים לריפוי פצעים לקוי הם מגוונים ורבי פנים, וכוללים זיהום ואיסכמיה מקומיים, היפוקסיה (חוסר חמצן), גיל, נוירופתיה סוכרתית, עישון, ירידה בגורמי צמיחת הרקמות, קיומם של תאים מזדקנים, ועוד גורמים רבים אחרים.4,6 מעניין שגורם משותף באטיולוגיה של רוב מקרי הפצעים הכרוניים הוא היפוקסיה קיצונית.7 החמצן נחוץ הן למטבוליזם התאי והן להגנה על התאים, ולכן חשוב לשמור על תנאים נורמוקסיים או היפרוקסיים בפצע מתרפא כדי לעמוד בדרישות האנרגיה ולמנוע זיהומים.7,8 על פי מאמר סקירה שדן במושגי היסוד של חישה ותגובה לחמצן של הרקמות, הגורמים העיקריים התורמים להיפוקסיה של רקמת הפצע הם "(1) מחלת כלי דם היקפית החונקת את אספקת החמצן (O2), (2) דרישה מוגברת לחמצן של הרקמה בתהליכי ריפוי, (3) ייצור של רדיקלים חופשיים המכילים אטומי חמצן בצורת פרץ חימצוני ואיתות רדוקס".8

מחקרים בעבר הוכיחו כי למטופלים עם היפוקסיה של הרקמות מצבורי קולגן מדולדלים בפצעים כרוניים לעומת מטופלים עם זילוח חמצן מוגבר. לאור זאת, נעשה שימוש בצורות שונות של טיפולי חמצן כדי לסייע לריפוי פצעים היפוקסיים. כיוון שזרימת דם משובשת גורמת לאספקת חמצן משובשת לפצעים כרוניים, חוקרים רבים ניסו להבין האם חימצון וריפוי ניתנים להפעלה מחדש, או אף להאצה, על ידי ריווי או ריווי יתר של פצעים בחמצן.7-13 בסקירה כללית מועילה של הטיפולים מבוססי החמצן הטהור הקיימים כיום, התמקדו הווארד ואחרים בשלוש אופנויות טיפול: חמצן בלחץ גבוה (HBO), חמצן מקומי (TO) ודיפוזיה מתמדת של חמצן (CDO).8 איור 1 מציג דוגמאות טיפוסיות של שלושת טיפולי החמצן הללו. כל שלושת הטיפולים דומים בכך שהם עושים שימוש בחמצן טהור ככלי עזר לריפוי פצעים. טיפול בחמצן בלחץ גבוה מיועד לטיפול מערכתי באמצעות חמצן טהור בלחצים מוגברים. טיפול חמצן מקומי נועד לשטח שסביב הפצע וכולל אספקת חמצן טהור בלחצים של קצת מעל הלחץ האטמוספרי. בעוד שני הטיפולים הפגינו ישימות קלינית מסוימת בספרות המקצועית, יש להם שתי בעיות פוטנציאליות משותפות:

  • חמצן בלחץ גבוה וחמצן מקומי הם טיפולים הניתנים לסירוגין לפרקי זמן קצרים יחסית: בדרך כלל 90 דקות ליום (רק ~6% מהיום), 3-5 פעמים בשבוע לחמצן בלחץ גבוה .
  • חמצן בלחץ גבוה וחמצן מקומי אינם מאפשרים כל ניידות למטופלים במהלך הטיפול, ולכן עשויים להיות כרוכים בזמן והוצאות ניכרים בשל הצורך בנסיעות ובהכנת  המטופל.

דיפוזיה מתמדת של חמצן שונה מאסטרטגיות אספקת חמצן אחרות במספר דרכים. דיפוזיה מתמדת של חמצן מספקת טיפול מתמשך (זמין תמיד: 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע), ומאפשרת בכך לטפל בפצע 100% מהזמן לעומת ~6% מהזמן בטיפולי אספקת חמצן לסירוגין, כגון חמצן מקומי או חמצן בלחץ גבוה. דיפוזיה מתמדת של חמצן מאפשרת למטופל ניידות מלאה, ומפחיתה בכך את הסיכון לאי היענות לטיפול, ומקטינה את העלויות הכוללות.  עם דיפוזיה מתמדת של חמצן, המטופל אינו צריך לוותר על ניידותו במהלך טיפולי החמצן, שכן המטופל מטופל ברציפות כל עוד החבישה נותרת במקומה. יתרה מזו, אין צורך להסיר או להחליף את החבישה בכל טיפול כפי שצריך לעשות עם חמצן מקומי. הטיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן כרוך בשימוש במכשיר ידני קטן וקל משקל    (כ-250 גר'), המייצר ברציפות חמצן מהאוויר בסביבה, ומספק אותו לחבישה המזרימה חמצן באמצעות צינורית. זהו למעשה ריפוי בסביבה לחה של פצעים בתוספת חמצן. תוצאות מובהקות קלינית הוכחו בניסוי רב-מרכזי סמוי לחלוטין על כיבים סוכרתיים ברגליים, שהשווה את הדיפוזיה המתמדת של חמצן לפלצבו, והראה כי הוספת חמצן מעלה את שיעור סגירת הפצעים פי 2-3.14

המחקר הבא נערך על ידי קבוצה של מומחי טיפול בפצעים מוסמכים, שהוסיפו התקן דיפוזיה מתמדת של חמצן TransCu O2® (EO2 Concepts®, סן אנטוניו, טקסס), כאפשרות טיפול בפצעים. למעשה, הטיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן מספק חמצן באמצעות אותו מנגנון בסיסי כנשימה: דיפוזיה ישירה של חמצן למשטח הפצע. בעזרת מערכת זו, החמצן מסופק ישירות לפצע באמצעות צינורית, מתחת לחבישה היוצרת סביבת ריפוי לחה לפצעים (MWT – Moist Wound Therapy). סביבת ריפוי לחה לפצעים מוגדרת להלן כשימוש בחבישה לחה סופגת מתחת לשכבת חבישה דקה. החבישה הלחה הסופגת משמשת לבקרת הפרשות. שכבת החבישה הדקה משמשת לשמירת סביבת פצע לחה ומגנה על הפצע מזיהומים חיצוניים. החבישות שנעשה בהן שימוש במחקר זה היו בעיקר חבישת OxySpur®, המשלבת חומר סופג לחות ושכבת חבישה דקה, ומערכת אספקת חמצן בחבישה משולבת אחת קלה לשימוש.

במילים אחרות, דיפוזיה מתמדת של חמצן הנה סביבת ריפוי לחה לפצעים בתוספת חמצן טהור המסופק ברציפות. זרימת החמצן ממערכת EO2 שומרת על ריכוז חמצן גבוה על פני הפצע הלח, אך אינה מייבשת את הפצע. המערכת לבישה ומשלבת בתוכה ניטור רציף של שיעורי הזרימה והלחצים של החמצן להבטחת אספקת חמצן יעילה. המערכת יכולה גם להתאים את עצמה לתנאים סביבתיים משתנים כגון רמת לחות נמוכה, מספקת משוב רציף לגבי הזרימה, מזהירה מפני חסימות, ומונעת לחץ יתר של משטח הפצע, ומונעת בכך את קריסת נימי הדם.

 

מטרות

זהו מחקר חלוץ פרוספקטיבי על טיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן. מטרת מחקר זה הנה לנטר את תוצאות הריפוי, תוך התמקדות בכאב וריפוי פצעים, במסגרת של אשפוז יום לטיפול בכיבים כרוניים באמצעות דיפוזיה מתמדת של חמצן. פצעים כרוניים הוגדרו כפצעים שאינם תואמים לתהליך הריפוי הרגיל, ואינם מפגינים כל סימני ריפוי במשך 4 שבועות לפחות.  מטופלים המפגינים אי היענות ניכרת (סירבו להיעזר בשירותי היחידה, לקיים את הוראות הטיפול), או שאבדו במעקב, צוינו בניתוח התוצאות. השוואות של הקלת הכאב, סגירת הפצעים וזמן סגירת הפצעים עם הטיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן נערכו ונותחו. מטרות פרויקט זה היו: 1) להחליט האם דיפוזיה מתמדת של חמצן לפצעים מניבה הקלת כאב, ואם כן, 2) לנתח כמה מהר הכאב שוכך, והאם גורמים אחרים, כגון ריפוי הפצע, התקשרו להקלת הכאב.

שיטות

דיפוזיה מתמדת של חמצן שימשה כטיפול ראשי (סביבת ריפוי לחה לפצעים בתוספת חמצן), במסגרת של אשפוז יום לטיפול לפצעים. הטיפול דומה לחבישה, עם שלב נוסף של חיבור מחולל חמצן לחבישה. נעשה גם שימוש בהליכים רגילים לטיפול בפצעים של חבישה היוצרת סביבת ריפוי לחה לפצעים. המטופלים נבדקו מידי שבוע לפחות לצורך הערכת מצבם, הקלת לחצים, החלפת חבישות והטרייה חדה (בעת הצורך). החבישות הוחלפו על פי הוראות היצרן לטיפול בהפרשות. הכאב הוערך באמצעות סולם דירוג הכאב Wong-Baker FACES™ של בין 0-10 בכל ביקור מעקב. הכאב דווח על ידי הנבדקים, אך לכל נבדק נערכה אותה הערכה קלינית של רמת הכאב ביחד עם הנבדק בכל ביקור מעקב כדי לנרמל את הנתונים למטופל לאורך זמן.

פרמטרי הניתוח כללו את משך הטיפול, הירידה ברמות הכאב, ריפוי או אי ריפוי הפצע (סגירה מלאה), היענות לטיפול, גודל הפצע, אחוז השיפור בגודל הפצע, גיל הפצע לפני תחילת הטיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן, מספר השבועות עד לריפוי, משך הטיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן, טיפולים מקבילים שנעשה בהם שימוש, תחלואה משותפת מובהקת ומיקום הפצעים. הפצעים טופלו באמצעות דיפוזיה מתמדת של חמצן עד להשגת סגירה מלאה, המוגדרת כרהאפיתליזציה (התחדשות התאים האפיתליים שנהרסו) ללא ניקוז, או עד שנראה כי הטיפול נכשל.

כישלון הוגדר ככשל בהקטנת גודל הפצע במהלך שלושה שבועות לפחות. סגירה הוגדרה כאימות שהפצע נותר סגור במשך שני שבועות לפחות לאחר הסגירה הראשונית. המגבלה של המחקר הנה מספר המטופלים הקטן, שכן הוא נועד להוות מחקר חלוץ.

קריטריוני הכללת נבדקים

  • גברים ונשים מכל גזע ומוצא אתני
  • קיומו של כיב כרוני, רצוי כיב ורידי
  • בני 18 שנים ומעלה

קריטריוני החרגת נבדקים

  • מטופלים עם נוירופתיה (המלווה באובדן התחושה המגנה)

תוצאות ודיון

המחקר כלל טיפול ב-23 פצעים אצל 20 מטופלים שונים. לשניים מהמטופלים היו פצעים רבים, והם ביקשו את הדיפוזיה המתמדת של חמצן לטיפול בפצעים אחרים בשל הקלת הכאב שהם חוו בפצע הראשון. הפצעים היו כרוניים, וטופלו במשך חודש לפחות לפני תחילת הטיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן. כל הפצעים טופלו במגוון שיטות טיפול שכללו, בין היתר, חבישות מתקדמות, אנטיביוטיקה, שתלי עור, ניתוח מעקפים וטיפול לחץ שלילי בפצעים.

גיל הפצעים נע בין 40-330 יום במועד הטיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן. גיל המטופלים נע בין 33-98 שנים. גודל הפצע נע בין פחות מ-1.0 סמ"ר ל-117 סמ"ר. הכאב בקו ההתחלה נע בין 3-10 עם דירוג חציוני של 8 באמצעות סולם הכאב Faces של 0-10. 65% מהמטופלים היו נשים ורובם היו אפריקאים-אמריקאים. ההתפלגות הדמוגרפית מסוכמת בטבלה 1.

טבלה 1: נתונים דמוגרפיים

גיל המטופל, שנים74.2 ± 16.3
מין65% נשים, 35% גברים
גזע60% אפריקנים אמריקאים, 30% לבנים, 10% היספאנים
גיל הפצע, ימים162.2 ± 115.4
גודל הפצע בקו ההתחלה, סמ"ר15.2 ± 27.3
כאב בקו ההתחלה (סולם של    0-10)7.3 ± 2.5

הפצעים היו בעיקר ורידיים ו/או וסקולריים (19 מתוך 23) ומצויים בגפיים התחתונות. 20 מהפצעים היו על הרגל התחתונה עד הקרסול. שני פצעים היו מאחורי כף הרגל ואחד היה בצד כף הרגל.

טבלה 2: סוגי פצעים ורמות כאב ראשוניות

סוג הפצעמספר פצעיםדירוג הכאב החציוני בקו ההתחלה
מעורב, ורידי וסקולרי118
ורידי47
וסקולרי47.5
חתך ניתוחי29
חבלה19
לחץ, סוכרת, אטיולוגיה מעורבת15

כל מטופל דיווח על הקלת כאב מלאה זמן קצר לאחר תחילת הטיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן. דירוג הכאב אצל כל המטופלים ירד ל-0, למעט מטופלת אחת שדיווחה על דירוג כאב מינימאלי של 1, אך ציינה כי אינה חשה עוד כל כאב. על מעל מחצית (52%) מהפצעים דווח כי חלה בהם הקלת כאב מובהקת של עד 2 או פחות עד הביקור המעקב הראשון (שיעור חציוני של 4 ימים), מרמת הכאב החציונית הראשונית של 8. עד הביקור המעקב הראשון, דווח כי 39% מהפצעים היו נטולי כאב או גרמו לאי נוחות קלה בלבד (0-1). מספר מטופלים דיווחו על הקלת כאב מלאה ביום הטיפול, וכי יכלו לישון ללא כל חשש מכאבים באותו לילה.

ממדי הקלת הכאב עד לביקור המעקב הראשון או בשבוע הראשון, לצד ממדי הסגירה היחסית של הפצע, מוצגים בטבלה 3. בביקורי המעקב הראשון (חציון של 4 ימים), ובמעקב של השבוע הראשון (חציון של 7) ימים, אחוז הפצעים שדווחו על ידי המטופלים עם ירידה של לפחות 25%, 50% ו-75% ברמות הכאב מוצגים לצד הממדים החציוניים של סגירת הפצעים, המבוססים על הקטנת שטח הפצע. ראינו ירידה דרמטית בכאב ושינוי חיובי כולל בפצעים במהלך השבוע הראשון של הטיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן. הפצעים נראו בדרך כלל בריאים יותר (הפכו לפחות אדומים ויותר שריריים) וקטנים יותר, כפי שניתן לראות באיור 2. הממדים החציוניים של סגירת הפצעים במהלך השבוע הראשון עמדו על שיעור מעודד של 24%, שכן תהליך הריפוי של פצעים אלו נעצר בשלב הדלקתי והם לא הגיבו כלל לטיפולים מתקדמים אחרים. השינוי ברמת הכאב היה דרמטי עוד יותר. מעל 90% מהפצעים חוו הקלת כאב ניכרת (>25%) עד לביקור המעקב הראשון, ומעל 61% מהפצעים חוו הקלת כאב משמעותית (>75%) במהלך השבוע הראשון. רמות הכאב פחתו הרבה יותר מהר מאשר ממדי הפצעים.

טבלה 3: הקלת כאב לעומת סגירת פצעים בשבוע הראשון

ביקור מעקבמס' ימים חציוניסגירת פצעים חציוניתכאב >25%כאב >50%כאב >75%
ביקור המעקב ראשון413%91%70%52%
שבוע ראשון724%91%83%61%

הקלת כאב לפי תוצאות

כדי לקבל פרטים נוספים כיצד סגירת פצעים עשויה להתקשר, או לא להתקשר להקלת כאב, בחנו את התקדמות הקלת הכאב עם רמות שונות של סגירת פצעים כוללת. התוצאות נותחו על פי 4 אשכולות המבוססים על דירוג הקלת הכאב וסגירת הפצעים:

  • הקלת כאב וסגירת פצעים – מטופלים שחוו הקלת כאב מלאה וסגירת פצעים מובהקת עד לאי היענות לטיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן (אי נשיאת ההתקן, ניתוק הצנרת, אשפוז וכדומה).
  • הקלת כאב וסגירת פצעים מוגבלת – מטופלים שחוו הקלת כאב מלאה עם סגירת פצעים מוגבלת (≤30%)
  • הקלת כאב וסגירת פצעים מוגבלת או אי הקלת כאב או סגירת פצעים – מטופלים שחוו הקלת כאב מוגבלת (≤30%) או לא חוו הקלת כאב כלל ושחוו סגירת פצעים מוגבלת (≤30%) או שלא חוו סגירת פצעים כלל

התוצאות מוצגות בטבלה 4. כל המטופלים (100%) חוו הקלת כאב מלאה עם הטיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן, רובם בתוך מספר ימים לאחר הטיפול. ככלל, 83% חוו סגירת פצעים מלאה או מובהקת (שיעור חציוני של 85%) עד שהתגלתה אי היענות לטיפול. מעניין לציין כי גילינו שנראה כי השארת התקן דיפוזיה מתמדת של חמצן על פצע במשך שבוע עד שבועיים לפחות על פצעים לאחר סגירה מסייעת עוד יותר לעיצוב מחדש של משטח הפצע.

טבלה 4: ניתוח לפי תוצאות

 מס' הנבדקים

שיעור חציוני

של דירוג הכאב בקו ההתחלה

כאב מינימאלישיעור חציוני של סגירת פצעים מקסימאלית*

מספר ימים חציוני ללא כאב (0/1)

היענות לטיפול
הקלת כאב וסגירת פצעים מלאה138.00100%7100%
הקלת כאב וסגירת פצעים69.0085.0%180%
הקלת כאב וסגירת פצעים מוגבלת48.0030.0%567%
הקלת כאב או סגירת פצעים מוגבלת או כלל לא0

*השיעור החציוני של סגירת פצעים מקסימאלית מעיד על השיעור החציוני של שיעורי סגירת הפצעים המקסימאלית שהושגו בכל הפצעים בכל קטגוריה.

הקלת כאב וסגירת פצעים מלאה

בפצעים שנסגרו באופן מלא (מס' נבדקים = 13) המספר החציוני של ימי טיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן הנחוצים לסגירת הפצע עמד על 51 ימים, כפי שניתן לראות בטבלה 4. הגיל החציוני של פצעים אלו היה 135 ימים לפני תחילת הטיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן. מספר הימים החציוני עד להקלת כאב מלאה עמד על 7 ימים, ומעיד על כך שמחצית מהפצעים היו נטולי כל כאב בתוך 7 ימים. הפצע הגדול ביותר שנסגר היה פצע עם אטיולוגיה מעורבת, וגודל הפצע בקו ההתחלה עמד על 55 סמ"ר עם רמת כאב קשורה של 10. המטופל חווה הקלת כאב מלאה (0) בתוך מספר שבועות, למרות שהפצע התרחב בתחילה בגודלו ב-37% במהלך מסגרת זמן זו.

תוצאות הקלת כאב וסגירת פצעים

ככלל, 83% מהנבדקים חוו סגירת פצעים מובהקת או מלאה. כל הפצעים שחוו סגירה חלקית היו במסלול החלמה עד לאי היענות לטיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן, בין אם כתוצאה מאי היענות מצד המטופל או הסרת המערכת בעקבות אשפוז בבית חולים. פצעים אלו היו נטולי כאב ונסגרו בין 53%-93% (שיעור חציוני של 85%) כאשר התרחשה אי ההיענות לטיפול. דוגמאות לאי היענות כוללות הסרת המערכת על ידי בית החולים במקרה של אשפוז, הסרת מחולל החמצן או ניתוק צינורית החמצן למשך פרקי זמן ממושכים. מטופלים דיווחו על עליות ברמת הכאב הקשורות להפסקות בטיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן. מטופלת אחת דיווחה כי בלילה הקודם היא התעוררה מכאבים ב-1:00 בלילה, וכשבדקה את הפצע גילתה כי הצינורית התנתקה מחבישת OxySpur. היא ציינה כי היא לא חשה כל כאב ערב קודם, והכאב שלה עלה ל-6 לאחר שאספקת החמצן נפסקה. מעניין לציין כי המטופלים בקבוצה זו, שהפגינו את רמות ההיענות הנמוכות ביותר, גם היו זקוקים לזמן החציוני הארוך ביותר עד להפסקת הכאב לחלוטין.

הקלת כאב וסגירת פצעים מוגבלת

גם בפצעים שלא חלה בהם התקדמות מובהקת כפי שנמדדה על ידי סגירת הפצע, המטופלים חוו הקלת כאב מלאה עם הטיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן. שלושה מתוך ארבעה פצעים היו נטולי כאב (0 או 1) עד לביקור המעקב הראשון (שיעור חציוני של 5 ימים), לעומת שיעור הכאב החציוני בקו ההתחלה של 8. במסגרת זמן זו, השיעור החציוני של סגירת הפצעים עמד על 5%.

הקלת כאב לפצעים שאינם מפגינים בתחילה כל סימני סגירה

כיוון שהקלת כאב נחוותה בקרב כל המטופלים, החלטנו לבחון האם הקלת הכאב נחוותה על ידי מטופלים שפצעיהם לא פחתו או אף גדלו בממדיהם במהלך השבוע הראשון של הטיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן.

היו בסך הכל 9 פצעים שממדיהם נותרו ללא שינוי או אף גדלו, ושנכללים בקבוצת הפצעים ללא סגירת פצעים ראשונית בטבלה 5, ביחד עם ממדי הפצע בקו ההתחלה ורמות הכאב של שתי הקבוצות. הפצעים היו גדולים וכואבים יותר בקבוצה ללא סגירת פצעים ראשונית מאשר בקרב כל שאר המטופלים. בעוד הפצעים ככלל נסגרו בשיעור של 13%, הפצעים בקבוצה ללא סגירה ראשונית לא נסגרו או אף גדלו, ולא חל בהם כל שינוי (שיעור חציוני של 0.0%) בביקור המעקב הראשון, וגודלם החציוני עלה ב-1.9% בתום השבוע הראשון. הפצעים היו כואבים מאוד עם תחילת הטיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן, עם דירוג חציוני של 9 (ממוצע 8.0 +/- 2.4).

טבלה 5: הקלת כאב לעומת סגירת פצעים בביקור המעקב הראשון, השוואת פצעים ללא סגירה ראשונית לכל שאר הפצעים

 גודל הפצע בקו ההתחלה, סמ"רהכאב בקו ההתחלההשיעור החציוני של סגירת פצעיםהקלת כאב בביקור המעקב הראשוןהיעלמות הכאב לחלוטין בביקור המעקב הראשון
>25%>50%>75%
ללא סגירת פצעים ראשונית*18.8 ± 20.38.0 ± 2.40%

89%

Jo

78%67%44%
כל הפצעים15.2 ± 27.37.3 ± 2.513%91%70%52%39%

*תת הקבוצה של הפצעים ללא סגירה ראשונית מורכבת מפצעים שלא השתנו בממדיהם או אף גדלו במהלך השבוע הראשון של הטיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן. ממדי הפצעים ורמות הכאב בקו ההתחלה תועדו לכל קבוצה. השיעור החציוני של סגירת הפצעים הוא עד לביקור המעקב הראשון. הקלת הכאב בביקור המעקב הראשון מעידה על אחוז הפצעים שחוו ירידה של לפחות 25%, 50%  ו-75% ברמות הכאב עד לביקור המעקב הראשון. העדר כאב בביקור המעקב הראשון מעיד על אחוז הפצעים שדווחו כנטולי כאב בביקור המעקב הראשון.

השוואת הנתונים מכל אוכלוסיית הנבדקים לתת הקבוצה של העדר סגירת הפצעים הראשונית בטבלה 5 מעידה כי הקלת הכאב אינה קשורה ככל הנראה לסגירת הפצעים. ניתן לראות זאת באחוז הגבוה במקצת של פצעים שדווחו כנטולי כאב בביקור הראשון (44% לעומת 39%). יתרה מזו, בדומה לאוכלוסיית המחקר הכללית, 89% מהפצעים בקבוצת ללא הסגירה הראשונית חוו הקלת כאב ניכרת(>25%)  עד לביקור המעקב הראשון, ו-67% מהמטופלים חוו הקלת כאב רבה (>75%) עד לביקור המעקב הראשון לאחר תחילת הטיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן.   ככלל, פצעים אלו חוו הקלת כאב דומה או רבה יותר מכל שאר הפצעים. הדבר מעיד על כך שמטופלים חוו הקלת כאב גם ללא ראיות לסגירת פצעים.

בתת-קבוצה זו, מטופל אחד דיווח כי לא חש למעשה כל הקלת כאב בשבוע הראשון, ואז החל לחוש הקלת כאב בשבוע השני והמשיך לחיות ללא כאב. בקרב מטופלים בקבוצה זו שלא חוו הקלת כאב, רמת הכאב הממוצעת בתום השבוע עמדה על 1.5, התואמת לירידה של 81% בכאב בשבוע הראשון.

חוויות המטופלים

המשפט של אחת המטופלות המסכם בצורה הקולעת ביותר את החוויה הכללית של מהטופלים היה "איבדתי את הפחד שלי". המטופלת הייתה אישה דוברת ספרדית שהייתה כבדת שמיעה מאוד ובנה תרגם עבורה. היא החלה לפחד מביקורי הטיפול בפצעים בשל הכאב הכרוך בהטריית פצעים והחלפת חבישות. עצם המגע של החבישה היה כואב מאוד. היא החלה לקשר את ביקורי הטיפול בפצעים עם כאב, ופחדה מאוד בתחילה מהתקן EO2 כי היא קישרה את הקלינאי לכאב שחוותה בביקורים. הפצע שלה היה כיב עם אטיולוגיה מעורבת ורמת כאב ראשונית של 9 (הפצע מוצג באיור 2). הפצע היה קיים במשך 330 ימים וטופל בחבישות לחץ ויצירת סביבת ריפוי לחה לפצעים. היא סבלה מסוכרת, מחלת כלי דם וטווח תנועה מוגבל של הקרסול. לאחר 3 ימי טיפול, עם ההחלפה הראשונה של חבישת EO2, כאשר נשאלה לגבי רמות הכאב שלה, בנה תרגם "אני איבדתי את הפחד שלי" – הכאב חלף זמן קצר לאחר תחילת הטיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן, והיא לא פחדה עוד מהקלינאי או מהטיפול. פצעה נסגר באופן מלא בתוך 39 ימים.

מטופלים עם פצעים רבים

ככלל, פצעים שהגיבו באופן חיובי היו בגודל של עד 117 סמ"ר. זהו הפצע הגדול ביותר חווה הקלת כאב עד לביקור המעקב הראשון כעבור 7 ימים, וירד מ-10 ל-0. המטופלת עם פצע זה סבלה ממחלה אוטואימונית (פמפיגוס וולגריס), ופיתחה פצעים לעתים קרובות. היא טופלה בעבר בדיפוזיה מתמדת של חמצן על כיב בצד הנגדי, וחוותה הקלת כאב מהירה וסגירה מלאה של הפצע. דיפוזיה מתמדת של חמצן הקלה במידה רבה על הכאב, והפצע נרפא היטב עד שמחלתה התפרצה שנית ויצרה פצעים רבים על שתי הרגליים.

המטופלת אושפזה בבית חולים והתקן EO2 הוסר עם אשפוזה. לפני האשפוז, הפצע נסגר ב-47% והיה נטול כאב.

מטופלת נוספת שטופלה בשל פצעים רבים במסגרת המחקר חוותה הקלת כאב עם כל טיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן, אך בכל פעם הפגינה גם אי היענות לטיפול. היא חוותה הקלת כאב מלאה (0 מתוך 10) בפצע הראשון, וסגירה של עד 93% לפני שהתגלתה אי ההיענות מצדה. היא אמרה כי "בפעם הראשונה אני הלכתי ושכחתי שתמיד סבלתי מכאבים". זמן קצר לאחר שכאביה חדלו, דווח על אי היענות לטיפול מצדה על ידי בתה: היא ציינה כי אימה אינה מקפידה שההתקן יהיה מופעל תמיד. מצב עניינים זה התקשר לעלייה בכאב (עד 6), וריפוי הפצע הפסיק להתקדם. זה היה המאפיין המשותף של כל שלושת טיפול הדיפוזיה המתמדת של חמצן שלה במסגרת המחקר: חלה הקלת כאב מלאה והתקדמות בריפוי הפצע עד לאי ההיענות מצדה (באה ללא התקן EO2, ניתוקו בלילה וכדומה).

הישנות הכאב עם הפסקת הטיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן

מעניין לציין שהמטופלים שחלה אצלם הפסקה ממושכת בטיפול בחמצן דיווחו לעתים קרובות על עלייה קשורה בכאב, המלווה בהפסקת הכאב עם חידוש הטיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן. התפתחות זו דווחה בעבר על ידי בראניק ואחרים.15 הפסקת הטיפול בחמצן התרחשה מסיבות שונות, לרבות הסרת ההתקן על ידי הרופא לצורך בדיקת ריפלוקס ורידי ואי השבתו למקומו עד לביקור הבא אצל הקלינאי, התנתקות בטעות של צינורית החמצן או אי היענות מצד המטופל. היו מטופלים רבים שדיווחו על עלייה בכאב בעקבות הפסקת הטיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן, המלווה בהקלת הכאב לאחר חידוש הטיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן.

בדוגמה אחת, מטופלת ביקרה אצל שלושה רופאים בשל כיב ורידי עמיד לאורך זמן וכאב חמור. כבר היו לה שני מעקפים לחידוש זרימת הדם. שני הרופאים האחרונים שלה המליצו על כריתה כדרך היחידה להקלת הכאב. המטופלת דירגה את הכאב שלה כ-10, אך אמרה "סולם הכאב שלך אינו גבוה מספיק, הכאב צריך להיות 12". היא החלה את הטיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן, וחוותה הקלת כאב מהירה כבר מהתחלת הטיפול (מ-10 ל-1 בתוך 3 ימים). המטופלת שמחה מאוד על הקלת הכאב וריפוי הפצע התקדם היטב עד להפגנת אי ההיענות הראשונה מצדה לטיפול. סגירת הפצע שלה התקדמה ל-91% והיא לא סבלה מכאבים כלשהם במשך מספר שבועות כאשר שבה והתלוננה על כאב קיצוני (10).

התגלה כי צינורית החמצן שלה הוסרה מהחבישה. הושמה חבישת OxySpur חדשה, והיא שוב לא סבלה עוד מכאבים זמן קצר לאחר מכן. היא חוותה מספר מקרים של עליות חדות ברמת הכאב שהתקשרו להפסקות בטיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן, שלוו בהפסקת הכאב לאחר חידוש הטיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן. אך כאשר אספקת החמצן הופסקה, מצב הפצע הדרדר, ממדיו גדלו והוא נראה פחות בריא. במקרה אחד היא לא השתמשה בחבישת החמצן במשך ארבעה ימים, הפצעים הפכו לכואבים יותר (6) ומצבם הידרדר, אך בביקור המעקב הבא כעבור ארבעה ימים מחידוש הטיפול, הכאב חלף והפצעים היו ורודים והחלה להיווצר סביבם רקמת גרעון.

מטופל נוסף סבל מכיב ורידי עם דירוג כאב ראשוני של 7. המטופל לא חש כל כאב והפצע נסגר      ב-85% כאשר הרופא הישיר שלו ציווה על בדיקת רפלוקס ורידי. התקן הדיפוזיה המתמדת של חמצן וחבישת הלחץ הוסרו לצורך ההליך. החבישות הוחלפו בפד גזה וקרליקס וחבישת לחץ קובאן בלבד. המטופל דיווח על עלייה ברמת הכאב ל-7 ביום שלמחרת. עד ביקור המעקב הבא, התגלה כי הפצע גם גדל בממדיו (סגירה של 41% בלבד). ממדי הפצע גדלו והכאב גבר ככל הנראה בגלל לחץ בלתי מספיק והסרת התקן EO. חידוש הטיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן הפחית את רמת הכאב ל-1 עד לביקור המעקב הבא.

 

המאמר המקורי באנגלית

EO2 Clinical Research Summary

®

Enclosed are interim results from a Tier 1 Diabetic Foot Ulcer study that show statistically significant results at an interim analysis. Two of the enclosed papers have the results: one was published online in Wound Medicine in May of 2015 and the other is an official report from the University of Texas Health Science Center at San Antonio (UTHSCSA).  The rigor of this study is rare in the medical device world. It is a double-blind, prospective, randomly-controlled trial with a sham and an active arm.  Both arms receive identical treatment (device, dressings, etc.) and the devices are functional in both arms.  However, the oxygen does not flow to the wound in the sham arm.  In essence, this is on par with a pharmaceutical trial. Dr. David Armstrong of the University of Arizona is the overall principal investigator for this study.  Also attached is the recent, unpublished interim statistical report by Dr. Michalek of the University of Texas Health Science Center San Antonio.  The UTHSCSA report is the interim analysis of the current study and shows that CDO demonstrates statistically significant results (p=0.019) at the interim with 56% closure in the active arm and 20% closure in the sham arm.

These results compare favorably to other advanced wound therapies, which are currently covered by CMS, as shown in the table below.  It is important to note that the CDO study highlighted below uses full closure (defined as full reepithelialization with no weeping) as the primary outcome, whereas the other comparative non-CDO studies in the table below were allowed other additional interventions to attain the end point of full closure.

                                                                                                           Study            Wound closure (%)

                     Wound       Test                                                             Length

Study               Type       Device                 Comparator                N     (weeks)                         Test       Control                    p-value

Blume et al                                                      MWT with alginates, foams,

  • DFU VAC        hydrocolloids, or hydrogels 335 16                 43%        29%        007

rmstrong           DFU &

  • VLU Snap      VAC        83             12             50%        52%                 N/A et al 2012

Marston et

DFU        Dermagraft         Saline-moistened gauze                 245          12 30%        18%        0.023 2008

  • A

al 2003

Edmonds

  • DFU Apilgraf                  Non-adherent dressing 71             12                 52%        26%        049

2009

Armstrong                                                        MWT with specific foam &

et al 20155*          DFU        TransCu O2 thin film, optional alginate        50            12                                   56%                              20%                            0.019

*Reference 5 results in table updated for 2015 interim analysis (see reference below)

Our post-market surveillance registry demonstrates a success rate of 74% in 59 days in the field.  This success rate is on very difficult wounds that have already been unresponsive to other advanced therapies such as NPWT and HBO and had been open for an average of 359 days (as a new technology, CDO is typically initially tried on challenging, unresponsive wounds).  More details of the current registry results can be found on our website (eo2.com).

References:

  1. Blume PA, Walters J, Payne W, Ayala J, Lantis J. Comparison of Negative Pressure Wound Therapy Utilizing Vacuum-Assisted Closure to Advanced Moist Wound Therapy in the Treatment of Diabetic Foot Ulcers. Diabetes Care 31(4):631-636, 2008.
  2. Armstrong DG, Marston WA, Reyzelman AM, Kirstner RS. Comparative effectiveness of mechanically and electrically powered negative pressure wound therapy devices: A multicenter randomized controlled trial.  Wound Repair and Regeneration 20(3):332-341, 2012.
  3. Marston WA, Hanft J, Norwood P, Pollak R. The Efficacy and Safety of Dermagraft in Improving the Healing of Chronic Diabetic Foot Ulcers. Diabetes Care 26:1701-1705, 2003.
  4. Edmonds M. Apligraf in the Treatment of Neuropathic Diabetic Foot Ulcers. Int J of Lower Extremity Wounds 8(1):11-18, 2009.
  5. Niederauer MQ, Michalek JE, Armstrong DG. Interim Results for a Prospective, Randomized, Double-Blind Multicenter Study Comparing Continuous Diffusion of Oxygen Therapy to Standard Moist Wound Therapy in the Treatment of Diabetic Foot Ulcers. Wound Medicine 8:19-23, 2015.

*Updated unpublished results from: Michalek JE, Hernandez B. Interim Report, TCO2-2012-01, A Prospective, Randomized, Double Blind Multicenter Study Comparing Continuous Diffusion of Oxygen (CDO) to Standard Moist Wound Therapy (MWT) in the Treatment of Diabetic Foot Ulcers. University of Texas Health Science Center at San Antonio. June 24, 2015.

February 2016

12500 Network Blvd. Suite 310 • San Antonio, Texas 78249 • Office: 800.825.2979 • Fax: 210.561.9067 • www.eo2.com

The following is a summary of additional studies currently in press or in progress.  We are conducting a variety of clinical studies, including retrospective analyses and prospective studies.  The retrospective studies focus on the real-world application and results of CDO therapy and comparisons to other therapy results. The prospective studies include not only looking at the primary outcome of wound healing, yet also the underlying mechanisms as to how oxygen can affect wound healing.  Here is an overview of completed and ongoing studies:

  • Stephanie Wu (Rosalind Franklin University, Chicago, IL): prospective study looking at wound closure, pain reduction (VAS), reduction of inflammatory cytokines (Luminex bead-based xMAP technology 18 cytokine analysis), VEGF, genetic markers (RNA expression of wound biopsies, as well as Targeted Quantitative PCR), quality of life/activity levels, bioburden reduction. A case study from Dr. Wu’s first patient (prior to the study) has been published in Podiatry Today6.  This case demonstrates a marked pain reduction upon application of CDO. See graph from EO2 Case Study 690036: pain reduced from 8 to 3 upon application, rose to 8 upon withdrawal of CDO during treatment, then reduced quickly to 3 upon reapplication of CDO.
  • Gabriel Urrea-Botero (Gonzaba Medical Group, San Antonio, TX): retrospective analysis on the impact of CDO in chronic toe ulcer healing for 20 patients. As Published in Podiatry Today7, results include an overall success rate (full closure) of 74% on wounds that were unresponsive to other therapies, which compares very well to the EO2 registry (eo2.com). The author highlights a chief benefit being that of high patient compliance (95%), which he attributes to the device’s ease of use, the noticeability of improvement within a short period of time, and the reduction of pain. Reprints available (EO2 White Paper 690076).
  • Mark Couture (Central Texas Veteran’s Healthcare Administration, Temple, TX): retrospective analysis of 25 patients in a Veteran’s Healthcare Administration environment. As Published in Podiatry Today8, results show 68% full closure, both as a stand alone and adjunctive therapy. The author found that continuous diffusion of oxygen improves wound healing potential, even in wounds receiving advanced tissue/skin substitute applications. These outcomes are also compared to outcomes in other published studies, as well as EO2’s registry. Reprints available (EO2 White Paper 690080).
  • Larry Leverett (Plastic Surgeon in Phoenix, AZ): retrospective case report consisting of two cases in which CDO was used successfully to salvage acutely ischemic surgical tissues. Successful salvage of tissues was expected and seen relatively quickly. Patient satisfaction was extremely high. Submitted for publication.
  • Larry Lavery (University of Texas Southwestern Medical Center, Dallas, TX): prospective study investigating perfusion changes in the wound bed (using Hyperspectral imaging (Hyper Med), Skin Perfusion Pressure measurements (Vasa med) and Transcutaneous oxygen measurements), changes in inflammatory cytokines (IL-6, IL-8, TNF-α) and growth factors (VEGF, PDGF, IGF, TGF-β), and reduction in bioburden.
  • Joseph Mills (Baylor College of Medicine, Houston, TX): prospective study investigating perfusion changes in the skin perfusion (ABI, Toe Pressures and Waveforms (pulse volume recordings) on both extremities, as well as SensiLase system (Väsamed) to measure Skin Perfusion Pressure), wound associated pain, and in quality of life/physical activity levels.

References:

  1. Brannick B, Engelthaler M, Jadzak J, Wu S. A Closer Look at Continuous Diffusion of Oxygen Therapy for a Chronic, Painful Venous Leg Ulcer.

Podiatry Today 27(11) 2014.

  1. Urrea-Botero G. Can Continuous Diffusion of Oxygen Heal Chronic Toe Ulcers?  Podiatry Today 28(10) 2015.
  2. Couture M. Does Continuous Diffusion Of Oxygen Have Potential In Chronic Diabetic Foot Ulcers?  Podiatry Today 28(12) 2015.

February 2016

12500 Network Blvd. Suite 310 • San Antonio, Texas 78249 • Office: 800.825.2979 • Fax: 210.561.9067 • www.eo2.com

 

מסקנות

דיפוזיה מתמדת של חמצן התגלתה לא רק כטיפול יעיל לריפוי פצעים, אלא גם הניבה הקלת כאב רבה. רוב (91%) המטופלים דיווחו על הקלת כאב ניכרת עד לביקור המעקב הראשון, ואצל רובם הכאבים נעלמו לחלוטין במהלך השבוע הראשון. כל המטופלים חוו הקלת כאב ללא קשר לשיעורי סגירת הפצעים. הטיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן פועל היטב על פצעים עם אטיולוגיה מעורבת, פצעים חוזרים ונשנים, פצעים עיקשים, פצעים שתהליך הריפוי שלהם נעצר בשלב הדלקתי ושקיים בהם חשש לזילוח מקומי, חתכים ניתוחיים וכריתות של אצבעות הרגליים. ככלל, רוב הפצעים נרפאו בתוך 4-5 שבועות. לא נתקלנו בתופעות לוואי שליליות כלשהן, למעט תופעות הלוואי הקשורות בדרך כלל לסביבת ריפוי לחה של פצעים. עלייה ראשונית ברמות ההפרשה של הפצעים התגלתה בקרב רוב המטופלים, אך הוזהרנו מראש שניתן לצפות לכך בטיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן.

לאור מחקר זה נראה כי דיפוזיה מתמדת של חמצן פועלת היטב בהקלת כאבי פצעים. לאור הבעיות הקיימות כיום של שימוש יתר במשככי כאבים, והתלות המתפתחת כתוצאה משימוש במשככי כאבים חזקים וממכרים דוגמת אופיואידים, מומלץ מאוד לשקול את הטיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן כאפשרות להשגת הקלת כאב יעילה והפחתת הצורך במשככי כאבים.

מקורות

  1. Wound Healing Society. Guidelines for the best care of chronic wounds. Wound Rep Reg. 2006; 14: 647-710.
  2. Mustoe, T.A., O'Shaughnessy, K., Kloeters, O. Chronic wound pathogenesis and current treatment strategies: a unifying hypothesis. J Plast Reconstr Surg. 2006; 117: 35-41.
  3. Brem, H. Tomic-Canic, M. Cellular and molecular basis of wound healing in diabetics. J. Clin Invest. 2007; 117: 1219-22.
  4. Hunt, T.K., Hopf, H. Hussain, Z. Physiology of wound healing. Adv Skin and Wound Care. 2000; 13:6-11.
  5. Werdin, F., Tennenhaus, M., Shaller, H., Rennekampff, H. Evidence-based management strategies for treatment of chronic wounds. J Plastic Surgery. 2009; 9: 169-179.
  6. Harding, K.G., Morris, H.L. Patel, G.K. Science, medicine, and the future of healing chronic wounds. BMJ 2002; 324: 160-3.
  7. Sen, C.K. Wound healing essentials: let there be oxygen. Wound Rep Reg. 2009; 17(1): 1-18.
  8. Howard, M.A., Asmis, R., Evans, K.K., Mustoe, T.A. Oxygen and wound care: a review of current

therapeutic modalities and future direction. Wound Rep Reg. 2013; 21: 503-11.

  1. Jonsson, K. .A., Jensen, W.H., Goodson, H., et al. Tissue oxygenation, anemia, and perfusion in relation to wound healing in surgical patients. Ann Surg. 1991; 214(5): 605-613.
  2. Schreml, S., Szeimies, R.M., Prantl, L., et al. Oxygen in acute and chronic wound healing. British J Dermatology. 2010; 163: 257-268. *
  3. Gordillo, G.M., Sen, C.K. Evidence-Based Recommendations for the Use of Topical Oxygen Therapy           in

the Treatment of Lower Extremity Wounds. Intl J Lower Extr Wounds. 2009; 8: 105-111.

  1. Tandara, A.A., Mustoe, T.A. Oxygen in Wound Healing – More Than Nutrient. World J Surg. 2004; 28: 294-300.
  2. Gordillo, G.M., Sen, C.K. Revisiting the Essential Role of Oxygen in Wound Care. Amer J Surgery 2003; 186: 259-263.
  3. Niederauer, M.Q., Michalek, J.E., Armstrong, D.G. A Prospective, Randomized, Double-Blind

O Multicenter Study Comparing Continuous Diffusion of Oxygen Therapy to Sham Therapy in the Treatment of Diabetic Foot Ulcers. J Diabetes Science Tech. 2017, Special Issue, 1-9. DOI: 1h0t.t1p1s:7//7d/o1i.9o3rg2/1209.6118717/1693525279468

  1. Brannick, B., Engelthaler, M., Jadzak, J., Wu, S. A Closer Look at Continuous Diffusion of Oxygen Therapy for a Chronic, Painful Venous Leg Ulcer. Podiatry Today; 2014; 27(11)

CONFIDENTIAL – Accepted for Publication in J Wound Care / Wound Central

בחזרה למתחם תוכן פצעים קשיי ריפוי >>

Main Menu