סובלים מסכרת? הידעתם כי אתם בסיכון מוגבר לפתח פצעים בכף הרגל?

המאמר הזה מיועד לחולי סוכרת עם כיבים סוכרתיים ברגליים. נביא לפניכם תמצית של מחקר מקיף המגלה כי טיפול בחמצן על פני שטח הפצע מאפשר לא רק סגירה מהירה יותר של הפצע אלא גם מייתר את התלות במשככי כאבים!

המחקר שנביא בפניכם פורסם בכתב העת- Journal of Diabetes Science and Technology ב2017 ומביא תמצית של מחקר בקרב 100  נבדקים עם כיבים סוכרתיים ברגליים לקבלת טיפול פעיל בדיפוזיה מתמדת של חמצןcontinuous diffusion of oxygen – CDO  , באמצעות התקן פעיל של דיפוזיה מתמדת של חמצן.

המעקב שנערך נמשך עד לסגירת הפצע או עד 12 שבועות- על פי המוקדם מביניהם. כל המטופלים קיבלו טיפולי הקלת לחץ, חבישות ומעקב זהים.

תוצאות מחקר זה מעידות כי דיפוזיה מתמדת של חמצן על פצע ,מובילה לשיעורים גבוהים יותר במובהק של סגירת פצעים וזמן סגירה מהיר יותר, בהשוואה למטופלים שטופלו באופן דומה, וקיבלו טיפול סטנדרטי עם התקן דמה.

יתרה מזו, נראה כי היעילות היחסית משתפרת ככל שהטיפול נחוץ יותר (פצעים כרוניים וגדולים יותר).

תמונת מצב של הסובלים מכיבים סוכרתיים

כיבים סוכרתיים ברגליים והסיבוכים הנובעים מהם מהווים נטל כבד על מערכת הבריאות.  כמחצית מהכיבים הסוכרתיים ברגליים יזדהמו במשך הזמן.

במקרה של זיהום,20-30%  לערך מהמטופלים יזדקקו לכריתה כלשהי. יתרה מזו, העלויות הישירות הכרוכות בטיפול בכיבים סוכרתיים בגפיים התחתונות, גדולות מהעלויות של סוגי הסרטן היקרים ביותר בארצות הברית לבדה. על כן הטיפול בפצעים עד לסגירתם באופן מהיר ובטיחותי ככל הניתן הוא אסטרטגיה הגיונית להפחתת התחלואה והעלויות הכספיות הכרוכות בכך.

הפתרון? חמצן!

חמצן הוכח כמרכיב חיוני במנגנוני פעולה רבים הנחוצים לריפוי פצעים. רמות חמצן נמוכות הוכחו כמגבילות את שיעורי הריפוי במנגנונים אלו.  לעומת זאת, הגדלת כמות החמצן לרמות גבוהות מהרגיל, הוכחה כמניבה רמות פעילות מוגברות, לעתים קרובות באופן יחסי, להגדלת כמות החמצן.

ניתן להגביר את חימצון הרקמות באמצעות שיטות טיפול שונות. השיטה המסורתית הנה טיפול בחמצן בלחץ גבוה, שנועדה להשיג רמות ריווי על של חמצן בזרם הדם וברקמות. אך שיטת טיפול זו פועלת לסירוגין (חשיפות של 90 דקות, 3-5  פעמים בשבוע), מסתמכת על זרימה מחזורית להובלת החמצן לרקמה הפגועה, וגוזלת זמן ניכר מהמטופל לצורך הגעה והכנה לטיפול.

לעומתו, טיפול בחמצן מקומי היא טכנולוגית טיפול חדשה יותר שבה הרקמה הפגועה מוכנסת לתוך תא או שקית ונחשפת לריכוזים גבוהים של חמצן.

אך גם שיטת טיפול זו פועלת לסירוגין (בדרך כלל חשיפות של 90 דקות פעם ביום), ועל המטופל להימנע מכל תנועה במהלך הטיפול.

החדשות הטובות- טיפול בחמצן מקומי יכול להיות מתמשך יותר!

טיפול בחמצן מקומי יכול להינתן במגוון רחב יותר של מסגרות, לרבות בבית המטופל. הטיפול החדש ביותר- דיפוזיה מתמדת של חמצן שם קץ למגבלות של מניעת תנועת המטופל במהלך הטיפול.

בדיפוזיה מתמדת של חמצן נעשה שימוש בחמצן טהור בתוספת לחות לטיפול רציף בפצע על ידי אספקת חמצן ישירות לרקמה הפגועה בתוך חבישה היוצרת סביבת ריפוי לחה לפצעים. שיטת טיפול זו מאפשרת אספקת חמצן רציפה לרקמה (24 שעות ביום, 7 ימים בשבוע), ניידות מלאה של המטופל במהלך הטיפול, ומתן הטיפול בכל סביבה.

ההתקנים המספקים את הטיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן הם קלי משקל, שקטים, יציבים, ומוצעים גם בדגמים הניתנים לטעינה מחדש או שימוש חד-פעמי.

המחקר

מחקר זה מתמקד בהתקן שזכה לאישור של מנהל המזון והתרופות של ארצות הברית המספק טיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן, מערכת TransCu O2® (EO2 Concepts, סן אנטוניו, טקסס).

 טכנולוגיית תאי דלק:  ההתקן עושה שימוש בטכנולוגיית תאי דלק כדי לייצר ברציפות חמצן טהור עם תוספת לחות בקצבי זרימה של 3-15 מל'/שעה, ולספקו ישירות לסביבת שכבת הפצע בתוך חבישה היוצרת סביבת ריפוי לחה לפצעים באמצעות צינורית.

סביבת ריפוי לחה: ניתן לתאר את הטיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן פשוט כסביבת ריפוי לחה לפצעים בתוספת חמצן. התקן דיפוזיה מתמדת של חמצן זה שונה מהתקני אספקת חמצן מתמדת אחרים בכך שזוהי המערכת היחידה הכוללת חיישנים המנטרים ומבקרים לא רק את כמות החמצן המסופקת, אלא גם את הלחץ בתוך משטח הפצע.

התוצאה? אספקת חמצן עקבית: מערכת בקרת החמצן מפצה על התנודות הסביבתיות העשויות להשפיע על תפוקת החמצן, ומבטיחה בכך אספקת חמצן עקבית. מערכת בקרת הלחץ מבטיחה כי אין חסימה של זרימת החמצן, וכי לחץ החמצן במשטח הפצע אינו עולה על לחץ קריסת נימי הדם.

תוצאות המחקר

הנבדקים סוננו נכון ל-31 באוקטובר 2016 וכללו 100 איש.

שיעור סגירת הפצע- הוכפל: שיעור סגירת הפצעים בקרב נבדקים שקיבלו טיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן היה יותר מכפול לעומת הטיפול בסביבת הריפוי הלחה לפצעים שנוצרה באמצעות מתקן דמה.

כך ניתן להקטין או אף למנוע כליל את הגידול בעלויות ובנטל של הטיפול המתמשך, הזיהומים והאשפוזים הפוטנציאליים.34

יעילות עודפת לפצעים כרוניים: ממצאי המחקר גילו אפקט טיפולי מובהק ומועיל יותר בזרוע הטיפול הפעיל בפצעים שהיו כרוניים בתחילת הטיפול. נבדקים שחוו שיעור סגירת פצעים איטי יותר בתקופת ההרצה (שנמדדו על ידי אחוז הקטנת שטח הפצע) חוו במהלך תקופת ההרצה גם אפקטים טיפוליים מובהקים ומועילים, ותועלת זו הייתה גדולה עוד יותר ככל ששיעור סגירת הפצעים בתקופת ההרצה ירד (מדד של פצעים כרוניים).

סיכום –  אחוז סגירת פצעים (%); ממדי המדגם כפי שמצוין בסוגריים.

סגירת פצעים, % (מס' נבדקים) שיעור סגירת פצעים בתקופת ההרצה (אחוז הקטנת שטח הפצע)
ביצועים יחסיים רווח בר-סמך סיכון יחסי ערך P דמה פעיל
209% (0.52, 0.93) 0.69 .02 22% (50) 46.0% (50) 30%/50%
255% (0.51,0.91) 0.68 .01 17.1% (41) 43.5% (46) 25%/40%
315% (0.50,0.89) 0.67 .006 15.5% (37) 42.5% (40) 20%/30%
  • מסקנה ראשונה מהמחקר היא כי פצעים סוכרתיים ברגליים המפגינים שיעור סגירה גבוה יחסית נוטים יותר במובהק להיסגר ללא התערבות של טיפולים מתקדמים.
  • מסקנה שניה- הפצעים הכרוניים ביותר נטו יותר מפי 3 (315%) להיסגר עם טיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן לעומת יצירת סביבת ריפוי לחה לפצעים בלבד.

טיפול בחמצן אפקטיבי במיוחד לפצעים גדולים

האפקט של גודל הפצע על התוצאה הראשונית מעיד כי זרוע הטיפול הפעיל בדיפוזיה מתמדת של חמצן, הניבה שיפור מועיל ומתמשך ככל שגודל הפצע עלה . במילים אחרות- ככל  שגודל הפצע עולה, לזרוע הטיפול הפעיל בדיפוזיה מתמדת של חמצן אפקט מועיל יחסית שאינו פוחת ואף עשוי להועיל עוד יותר.

יתרה מזו, נראה כי האפקט היחסי של הטיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן על פצעים כרוניים בולט יותר ככל שהפצעים הופכים לכרוניים יותר. נראה כי תוצאות אלו מעידות על כך שככל שפצע זקוק יותר לטיפול בדיפוזיה מתמדת של חמצן, כך אפקט הטיפול גדול יותר.

למחקר המלא>>

מקורות

Lavery LA, Armstrong DG, Wunderlich RP, Mohler MJ, Wendel CS, Lipsky BA. Risk factors for foot infections in individuals with diabetes. Diabetes Care. 2006;29(6): 1288-1293.

Lavery LA, Peters EJ, Armstrong DG, Wendel CS, Murdoch DP, Lipsky BA. Risk factors for developing osteomyelitis in patients with diabetic foot wounds. Diabetes Res Clin Pract. 2009;83:347-352.

Singh N, Armstrong DG, Lipsky BA. Preventing foot ulcers in patients with diabetes. JAMA. 2005;293(2):217-228.

Lipsky BA, Berendt AR, Cornia PB, et al. 2012 Infectious Diseases Society of America clinical practice guideline for the diagnosis and treatment of diabetic foot infections. Clin Infect Dis. 2012;54(12):e132-e173.

Armstrong DG, Wrobel J, Robbins JM. Guest editorial: are diabetes-related wounds and amputations worse than cancer? Int Wound J. 2007;4(4):286-287.

Morbach S, Furchert H, Groblinghoff U, et al. Long-term prognosis of diabetic foot patients and their limbs: amputa­tion and death over the course of a decade. Diabetes Care. 2012;35:2021-2027.

Barshes NR, Sigireddi M, Wrobel JS, et al. The system of care for the diabetic foot: objectives, outcomes, and opportunities. Diabet Foot Ankle. 2013;4. doi:10.3402/dfa.v4i0.21847.

Tandara AA, Mustoe TA. Oxygen in wound healing—more than a nutrient. World JSurg. 2004;28:294-300.

Schreml S, Szeimies RM, Prantl L, Karrer S, Landthaler M, Bilas P. Oxygen in acute and chronic wound healing. Br J Dermatol. 2010;163:257-268.

Sen CK. Wound healing essentials: let there be oxygen. Wound Rep Reg. 2009;17:1-18.

Asmis R, Qiao M, Zhao Q. Low-flow oxygenation of full-exci- sional skin wounds on diabetic mice improves wound heal­ing by accelerating wound closure and reepithelialization. Int Wound J. 2010;7:349-357.

Pandit AS, Faldman DS. Effect of oxygen treatment and dress­ing oxygen permeability on wound healing. Wound Repair Regen. 1994;2:130-137.

Niinikoski J. Effect of oxygen supply on wound healing and formation of experimental granulation tissue. Acta Physiol Scand. 1970;78:1-72.

Hunt T, Pai M. The effect of varying ambient oxygen tensions on wound metabolism and collagen synthesis. Surg Gynecol Obstet. 1972;135:561-567.

Stephens F, Hunt T. Effect of changes in inspired oxygen and carbon dioxide tensions on wound tensile strength. Ann Surg. 1971;173:515-519.

Knighton DR, Silver IA, Hunt TK. Regulation of wound-heal­ing angiogenesis-effect of oxygen gradients and inspired oxy­gen concentration. Surgery. 1981;90:262-270.

Knighton D, Halliday B, Hunt T. Oxygen as an antibi­otic: the effect of inspired oxygen on infection. Arch Surg. 1984;119:199-204.

Knighton D, Halliday B, Hunt T. Oxygen as an antibiotic. Arch Surg. 1986;121:191-195.

Sen CK. The general case for redox control of wound repair.

Wound Repair Regen. 2003;11:431-438.

Roy S, Khanna S, Sen CK. Redox regulation of the VEGF sig­naling path and tissue vascularization: hydrogen peroxide, the common link between physical exercise and cutaneous wound healing. Free Radic Biol Med. 2008;44:180-192.

Margolis DJ, Kantor J, Santanna J, Strom BL, Berlin JA. Risk factors for delayed healing of neuropathic diabetic foot ulcers.

Arch Dermatol. 2000;136:1531-1535.

Urrea-Botero G. Can continuous diffusion of oxygen heal chronic toe ulcers? Podiatry Today. 2015;28(10).

Brannick B, Engelthaler M, Jadzak J, Wu S. A closer look at continuous diffusion of oxygen therapy for a chronic, painful venous leg ulcer. Podiatry Today. 2014;27(11).

Couture M. Does continuous diffusion of oxygen have potential in chronic diabetic foot ulcers? Podiatry Today. 2015;28(12).

Driver VR, Yao M, Kantarci A, Gu G, Park N, Hasturk H. A prospective, randomized clinical study evaluating the effect of transdermal continuous oxygen therapy on biological pro­cesses and foot ulcer healing in persons with diabetes mellitus. Ostomy Wound Manage. 2013;59(11):19-26.

Yu J, Lu S, McLaren A, Perry JA, Cross KM. Topical oxy­gen therapy results in complete wound healing in diabetic foot 39. ulcers. Wound Rep Regen. 2016;24(6):1066-1072.

Said HK, Jijjawi J, Roy N, Mogford J, Mustoe T. Transdermal sustained-delivery oxygen improves epithelial healing in a rab- 40. bit ear wound model. Arch Surg. 2005;140:998-1004.

28. Brannick B, Engelthaler M, Jadzak J, Wu S. A closer look at continuous diffusion of oxygen therapy for a chronic, painful venous leg ulcer. Podiatry Today. 2014;27(11).

Mani R. Topical oxygen therapy for chronic wounds: a report on the potential of Inotec, a new device for delivering oxygen to chronic wounds. J Wound Technol. 2010;9:1-4.

Lowell DL, Nicklas B, Weeily W, Johnson F, Lyons MC. Transdermal continuous oxygen therapy as an adjunct for treat­ment of recalcitrant and painful wounds. Foot Ankle Online J. 2009;2(9):4.

Hirsh F, Berlin SJ, Holtz A. Transdermal oxygen deliv­ery to wounds: a report of 6 cases. Adv Skin Wound Care. 2008;22:20-24.

Niederauer MQ, Michalek JE, Armstrong DG. Interim results for a prospective, randomized, double-blind multicenter study comparing continuous diffusion of oxygen therapy to standard moist wound therapy in the treatment of diabetic foot ulcers. Wound Med. 2015;8:19-23.

Armstrong DG, Boulton AJM, Andros G, et al. Defining suc­cess in clinical trials of diabetic foot wounds: the Los Angeles DFCon consensus. Int Wound J. 2009;6:211-213.

Sheehan P, Jones P, Giurini JM, Caselli A, Veves A. Percent change in wound area of diabetic foot ulcers over a 4-week period is a robust predictor of complete healing in a 12-week prospective trial. Plast Reconstr Surg. 2006;117(suppl):239S- 244S.

Lavery LA, Barnes SA, Keith MS, Seaman JW, Armstrong DG. Prediction of healing for postoperative diabetic foot wounds based on early wound area progression. Diabetes Care. 2008;31:26-29.

Armstrong DG, Lavery LA, Harkless LB. Validation of a dia­betic wound classification system: the contribution of depth, infection, and ischemia to risk of amputation. Diabetes Care. 1998;21(5):855-859.

Blume PA, Walters J, Payne W, Ayala J, Lantis J. Comparison of negative pressure wound therapy utilizing vacuum-assisted closure to advanced moist wound therapy in the treatment of diabetic foot ulcers. Diabetes Care. 2008;31(4):631-636.

Armstrong DG, Marston WA, Reyzelman AM, Kirstner RS. Comparative effectiveness of mechanically and electri­cally powered negative pressure wound therapy devices: a multicenter randomized controlled trial. Wound Rep Regen. 2012;20(3):332-341.

Marston WA, Hanft J, Norwood P, Pollak R. The efficacy and safety of Dermagraft in improving the healing of chronic dia­betic foot ulcers. Diabetes Care. 2003;26:1701-1705.

Edmonds M. Apligraf in the treatment of neuropathic diabetic foot ulcers. Int J Low Extrem Wounds. 2009;8(1):11-18.

Main Menu